קצת טכנולוגיה בסיסית חלק 2

 

אז בפוסט הקודם הסברתי לכן מה התפקיד של כל אחד ממרכיבי הזיגוג ועכשיו נרד לפרטי הפרטים שלהם. מיהם ואיך הם משפיעים באופן אישי על אופי הגלזורה.

קוורץ – סיליקה/מייצר זכוכית, נמצא כמעט בכל זיגוג. לא משפיע על הצבע של תחמוצות המתכת.

מתיכים ראשיים- כל המתיכים הראשוניים נמצאים בפלדספר. פלדספר הוא תערובת של מספר חומרים.

פלדספר אשלגני (פוטש פלדספר) - טמפ' התכה גבוה, ⁰С1250-1320. נותן לזיגוג אופי מט בכמות גבוה. מתיך אלקאלי. מיועד לשימוש בעיקר לזיגוגים לטמפרטורה גבוה.

פלדספר נתרני (סודה פלדספר) – טמפ' התכה בינונית, 1180-1250⁰С. מתיך אלקאלי, חזק. משתמשים בו לזיגוגים לטמפרטורה בינונית וגבוה.  

נפלין סייאנט (פלדספר) - מכיל שני מתיכים בתוכו, נתרן ואשלגן, כאשר האשלגן נוכח באחוז גבוה יותר.

קורניש סטון (פלדספר) – נקרא גם קורוול סטון, מכיל שני מתיכים בתוכו, נתרן ואשלגן, כאשר הנתרן נמצא באחוז גבוה יותר.

ספודומן  - פלדספר שיש בו ליטיום כמתיך.

פטלייט - פלדספר שמשתמשים בו כמתיך.

 לפידוליט – פלדספר בעל נקודת היתוך נמוכה משאר הפלדספרים. יותר צבעים יפים וקורנים.

קלציום סידן – תחמוצת שנמסה במים ולכן משתמשים בזיגוגים בנגזרת הקרבונט שלה שהיא – גיר. השפעת הסידן על צבעים מוגבלת . באחוזים גבוהים מעל 20% נותן אפקט של מט.

ליטיום קרבונט – מתיך מאוד חזק (ומאוד יקר), עוזר ליצירת טורקיז, מתיך אלקאלי

שלושה פלדספרים שליתיום נמצא בתוכם הם:

·        ספודומון

·        פטלייט

·        לפידוליט

מתיכים משניים –

מגנזיום קרבונט -  מקדם התפשטות נמוך, או שיותר נכון לומר שהוא בעל מקדם התכווצות גבוה.

כשמוסיפים אותו לזיגוג בכמות נמוכה הוא מוסיף לו איכות של פני שטח חלקים, לא מבריקים , עמומים ונעימים למגע – אופי משני. כמות של 5% מספיקה כדי ליצור אפקט של לבנוניות ומט.

ככל שיש יותר מגנזיום בזיגוג הוא יותר מתכווץ, זיגוג עם יותר מ- 30% מגנזיום מקבל פני שטח 'מצורעים'. זיגוג עם 5% מגנזיום מקבל פני שטח נעימים ועמומים.

השפעתו על תחמוצות – הופך קובלט לסגול.

טלק – מכיל בתוכו מגנזיום, ולכן במגע עם קובלט נקבל גוונים סגולים. טלק מכל בתוכו גם סידן והמועיל להתכה.

דולומיט - מכיל בתוכו מגנזיום וסידן, ולכן במגע עם קובלט נקבל גוונים סגולים. ללא תחמוצות מתכת נותן לזיגוג אופי משיי, חלק ונעים למגע. יוצר צבעים יפים עם תחמוצת הקובלט ותחמוצת הניקל.

בריום קרבונט – נותן לנו פני שטח של מט-משי – מאוד נעימים למגע. אבל רק עד 15% מתוך התרכובת. כי בכמות מעל 20% בריום לא מתחבר היטב לשאר החומרים בזיגוג (אפילו אחרי השריפה).
כך נוצר מצב בו חלקיקי בריום שנשארים במצב חופשי פגיעים לחומצה ויוצרים זיגוג חלש שיכול להתפרק במגע עם חומרים חומציים. כך שכל זיגוג שיש בו מעל 20% בריום אינו מתאים לשימוש על כלי אוכל!.    בריום גורם לתחמוצת הנחושת לתת גווני טורקיז יפים.

בורקס – עשוי מ- בורט+נתרן+מים. עבור מי שמזגג זיגוגים עד ⁰С1100 (כלומר זיגוגים לטמפ' נמוכה) הוא המרכיב העיקרי. הוא מתיך מצויין כי מקדם ההתכווצות שלו אפסי או שלילי, כלומר, הוא מונע היווצרות סדקים ביגוג.

את הבורקס צריך להמיס במים רותחים כדי שיתערבב טוב בזיגוג ולפעמים בחורף הוא מתגבש חזרה לגבישים, שאומנם הם מאוד יפים אבל צריך להמיס אותם שוב כדי שיהיו חלק מתרכובת. קיצר, לא המתיך האהוב עלי בגלל זה, כי כל כך נחמד להגיע לדלי גלזורה אחרי תק' שלא השתמש בו ולגלות שכל הבורקס הפך לגביש קשה בתחתית ואת צריכה לשבור אותו, להמיס אותו ולסנן הכל שוב.

בורקס מסיס במים ולכן יצרו פריטה בורקס.  הפריטה די דומה לבורקס מבחינה כימית אבל יש לה תכונה פיזית שהיא מדללת את הזיגוג. יש שני סוגי פריטה בורט 3134 ו-3124, יש פריטה בורקס 6004. פריטה היא תוצר שהוכן במעבדה ואינה מחצב טבעי שהוצא מהאדמה.

פריטות נפוצות בארץ בשנים הללו-

פריטה בורט 3134

 פריטה בורקס 6004

פריטה 3124

פריטה 3110

ויש גם פריטה בורקס טבעית – גרסטלי בורט.

גרסטלי בורט – מינרל טיבעי שיש בו גם סידן וגם תחמוצת הבור. הוא אינו מסיס וקל להשתמש בו. החומר המתיך בו מאוד חזק ולכן כדי לשים לב לכמויות שמשתמשים בו בזיגוג.

השפעת הבורקס על גווני התחמוצות היא – עם הנחושת הוא ייתן גוון טורקיז, עם כרום יתקבל ירוק, עם מנגן צבע סגלגל, עם קובלט צבע כחול ועם ברזל צבע חום

קולמניט – (עשוי מ- בורט+סידן+מים) אינו מסיס במים, ולכן אפשר להשתמש בו בקלות כחומר גלם טבעי לעומת הבורקס.

סידן – תחמוצת הסידן נמסה במים. לכן היא מוכנסת לזיגוג על ידי הקרבונט שלה, שהוא גיר. השפעתו על צבעים בזיגוג מוגבלת , באחוזים גבוהים מעל 20% נותן אפקט מט. עוד חומרים שאנו מכניסות לזיגוג ויש בתוכם סידן הם:

·        גיר

·        וולסטוניט

·        דולומיט

·        בון אש – אפר עצמות – עשוי מעצמות שנשרפו , חוץ מתחמוצת הסידן מכיל בתוכו גם זרחן. עלול לגרום לרתיחה בזיגוג. משתמשים בו גם כאוטם. והזרחן שבו לפעמים יוצר בועיות אוויר צבעוניות בזיגוג

·        קולמניט - קלציום בורט.

גיר – מתיך מצויין, יש לו נק' התכה גבוה והוא מתיך מתון והטווח. אין לו השפעה על צבעי הזיגוג והוא לא משפיע על הצבעים שרוצים להוציא מהתחמוצות מתכת. ברגע שעולים בכמות הגיר מקבלים פני שטח אופי מט ומשי. שימו לב שבשל כך כמעט בכל הזיגוגים מטמפ' גבוה מ 1200⁰С  והלאה יש גיר^..

סטרונציום – תחליף יקר לגיר, משפיע על הזיגוג בדיוק כמו האחות התאומה המוצלחת של הגיר – עושה אותם דברים רק טוב יותר ויפה יותר. הוא מוציא מהתחמוצות גוונים קורנים וזוהרים. אך כמות גדולה, 25% יכולה ליצור פני שטח מחוספסים ולא נעימים למגע כתוצאה מיצירת קריסטלים.

אבץ / צינק  -  מתיך מצויין, יוצר זיגוג מבריק בכמויות של 5-15%. מעל 25% צינק פני השטח נהיים מחוספסים ובגוון מט. תחמוצת האבץ מקטינה את הסיכוי לסדקים בזיגוג וגורמת לו להיות עמיד יותר למתחים מכניים וטרמים בתנור. משפיע על תחמוצות המתכות בכך שהוא עוזר לצבעים להיות חזקים, מבריקים ובעלי אופי מיוחד (מעניין מה זה אומר) משמש כאחד החומרים שבעזרתם אפשר ליצור זיגוג קריסטלים.

מוציא מתחמוצות המתכת גוונים כחולים וירוקים יפים. אבל לא עובד יפה עם כרום. כשצינק נוגע בכרום אז הכרום הופך מירוק לחום קקי.  שימו לב שם צבעתן באנגוב שחור והנחתן מעל זיגוג שקוף ולאחר השריפה האנגוב הפך לחום, אז באנגוב כנראה יש כרום ובזיגוג יש צינק. אמרו לי פעם שסטיינים לא עובדים טוב עם צינק כי הוא 'לוקח' חלק מהכוח צביעה שלהם.

לזיגוגים שלא התפתחו יפה אפשר להוסיף 5% צינק.

צינק + קוורץ + טיטניום  = קריסטלים בתוך הזיגוג.

אפר סודה – סודה אש – משתמשים בו מעט. משמש ליצירת זיגוגים מבריקים. הנתרן שבו מגביר את נזילות הזיגוג.

אוטמים

טיטן/טיטניום- משתמשים בתחמוצת הטיטן כדי לתת לזיגוג אופי מט. אם בזיגוג יוכנסו תחמוצת אבץ וברזל בתוספת לטיטן יווצרו קריסטלים גדולים. לשם כך משתמשים ברוטיל, שהוא חומר טיבעי המכיל תחמוצת טיטן ועם שאריות ברזל. הטיטן עצמו נותן צבע קרם צהבהב. מוסיף יציבות בפני חומצות ובפני שוקים טרמיים.

צירקון/אולטרקס – דומה לבדיל בכך שהוא חסין אש (נק' התכה 2700 מעלות צלסיוס), גורם לזיגוג להפוך לאטום. אם רוצים שהברק של הזיגוג לא יפגע כדי לשלב אותו עם סידן ומגנזיום. מקנה לזיגוג גמישות ומונע סדקים. צריך להשתמש בכ7-12% כדי להלבין ולאטום את הזיגוג. צירקון הוא תחליף הזול לבדיל כשרוצים לקבל גלזורה לבנה.

חרסיות-

מייצבות את הזיגוג בכך שהן משפיעות על הצמיגות שלו.

צמיגות = שהזיגוג ניתך ומגיע לשיא הטמפרטורה הוא נשאר צמוד לכלי ולא מטפטף למטה.

בנוסף החרסיות גם משפיעות על אופי הזיגוג, כמות גבוה של חרסיות בזיגוג תוביל לזיגוג אטום שקרני האור לא חודרות דרכו.

אם שמים יותר מדי חרסיות בתוך זיגוג הוא לא יתבשל, משום שהחרסיות צפות בתוך הזיגוג ואין להן מסביב מספיק קשרים כימיים להיקשר אליהם. המופע כתוצאה מכך הוא : זיגוג מט, לבנוני, שיש בתוכו עננים לבנים.

לחרסיות יש צבעים שונים והן גם משפיעות על גוון הזיגוג.

יש חרסית ראשונית וחרסיות משניות. חרסיות משניות הן פחות נקיות מחרסית ראשונית, מלוכלכות מעט מצובענים ויותר פלסטיות.

אלומינה – נק' התכה ⁰С2040. אינה נמסה במים. כמעט ולא משתמשים בה בצורתה הטהורה בזיגוגים. בדרך כלל היא מוכנסת לזיגוג על ידי קאולין. ככל שתכולתה בזיגוג עולה הוא יהיה בעל אופי מט. משפיע על צבע הזיגוג בכך שהיא מחזירה לקובלט את צבעו הכחול. ללא אלומינה הקובלט מסוגל לתת ורוד וסגול.

קאולין – חרסית ראשונית (מכילה 56% אלומינה), נקייה מתחמוצות מתכת ולכן לבנה.

בולקליי – חרסית משנית, מכילה פחות אלומינה מקאולין. נראית אפורה לפני שריפה ולאחריה הופכת ללבנה.

בנטוניט – חרסית משנית, מאוד מלוכלכת, יש בה הרבה ברזל. בבנטוניט משתמשים בכמויות קטנות (1-2%) כגורם לתרחיף. תכונה שאנו מעוניינים בה בזיגוג. יותר מדי בנטוניט מעכיר את הזיגוג.

תרחיף הוא מצב בו חומרי התרכובת אינם שוקעים אלא ממשיכים לרחף בתוך הזיגוג. אנחנו מעוניינות בכך כדי שתרכובת הזיגוג לא תשקע כמו אבן בתוך הדלי בין הפעמים שנשמש בה וכך יהיה קל לערבב אותה ולזגג את הכלי באופן אחיד.

חרסיות אדומות - חרסיות משניות ש'מלוכלכות' בהרבה ברזל – מוצא, שוקולד ו-GRT.