קצת טכנולוגיה בסיסית חלק 3

זה החלק האחרון של המידע על גלזורות בינתיים. והוא מדבר על התחמוצות. הדברים האלה שנותנים לזיגוג את הצבע שלו. התחמוצות בדרך כלל לא מחושבות בסך החומרים שמגיעם ל100% שמרכיב את הזיגוג, ואם תפשיטו את הזיגוג מהן הוא עדין יפעל גגלזורה אך היא תהיה שקופה או לבנונית בלבד. הצבע שיתנו התחמוצות לזיגוג הוא כתוצאה מההשפעה של המתיכים המשניים עליהן.

 תחמוצות (יסוד שהתחבר לחמצן) נותנות צבע לזיגוג ומשפיעות על נק' ההתכה שלו – זה ממש בקצרה, רק כדי שתבינו שיש להן השפעה על הזיגוג מעבר לשינוי הצבע שלו. כך שאם אני רוצה שהגלזורה הכחולה שלי תהיה חומה, אז בתאוריה נחליף בין הקובלט לברזל, אבל במציאות יכול להיות שהברזל יוריד את נק' ההתכה של זיגוג ויגביר את הברק שלו.

גודל גרגיר התחמוצת גם הוא בעל השפעה על צבע הזיגוג. גרגירים גדולים יתנו אפקט מנוקד.

כדי למנוע את ההשפעה של הצובענים על הזיגוג משתמשים בפיגמנטים/סטיינים שם חומרים צובעים שהוכנו במעבדה ומכילים חומרים המנטרלים את ההשפעות המזיקות של כל תחמוצות המתכת.

רוטיל – חומר טיבעי המכיל תחמוצת טיטן ועם שאריות ברזל.

אילמניט - גם הוא מינרל המורכב מברזל ותחמוצת הטיטניום. משתמשים בו לעיתים כדי לקבל אפקט של נקודות בגלזורה.

קובלט – תחמוצת הקובלט היא בעלת כוח הצביעה החזק מבין כלל התחמוצות. מספיק פחות מ1% ממנה כדי לתת לזיגוג צבע כחול, ובדרך כלל לא שמים בגלזורה יותר מ2% ממנה. הקובלט נותן גוונים כחולים, וכדי לשבור את הקור שלו נוהגים להוסיף לו מעט ברזל. בתרכובות עם בור (בורקס על כל נגזרותיו), מגנזיום (ובכלל זה גם טלק ודולומיט ) וקוורץ הקובלט נותן גוון סגול. גיר ייתן לקובלט גוון של כחול חם. כדי לקבל גוון שחור אפשר להוסיף לקובלט כרום ומנגן או ברזל.  הקובלט הוא מתיך חזק מאוד.

כרום – הכרום ניתך בטמפ' מאוד גבוהה 1990 מעלות צלסיוס. לכרום יש תכונה לאטום את פני הזיגג. בטמפ' גבוה יש לכרום נטיה להתאדות ולהקרין על כלים קרובים. במגע עם אבץ/צינק הכרום הופך מירוק לחום. ללא אבץ הוא נותן לזיגוג צבע ירוק קר וחזק. כמות זעירה של כרום עד 0.5% בתוספת בדיל תיתן גוון ורוד. עם כרום, קובלט ונחושת, או ברזל מקבלים שחור. משתמשים בתחמוצת הכרום באחוזים של 1% עד 4% כדי לצבוע את הזיגוג.  

מנגן – מנגן הוא בעל יכולת צביעה חלשה וצריך להשתמש באחוזים די גבוהים ממנו 5-10% כדי לצבוע את הזיגוג. הוא מוריד את נק' ההיתוך של הזיגוג ומגביר את נזילותו. בזגוגי אלקלי המנגן נוטה לחום ורדרד בהיר או חום סגלגל. הסגול מתגבר עם תוספת אבץ, סידן, או צורן ובדיל. המנגן יציב בטמפ' גבוהות ושומר על הצבעים. כשטחינתו אינה דקה הוא יוצר בזיגוגים נקודות חומות. אפשר גם לנקד איתו חומר ככה. מנגן בתוספת כרום וברזל ייתן צבע שחור.

ברזל – תחמוצת שתיתן צבע חום בשריפת אוקסידציה ובאחוזים גדולים 11-13% תיתן אף גוון אדמדם. בשריפת רדוקציה תשנה את צבעה לירוק כשהיא נוכחת בכמות קטנה ובכמות גדולה צבעה ייהפך לחום שחור. בחרסיות מלוכלכות יש ברזל (בנטוניט וחרסיות אדומות). עד 7% היא לא משפיעה כל כך על הזיגוג כמתיך, אך מעל כמות זו השפעתה נהית חזקה. בזיגוגים אלקליים גוון החום שיתקבל יהיה קר. בריום הופף אותו לחום אדמדם. בהשפעת גיר הופך לחום ירקרק.

היא מוסיפה גוונים יפים לזיגוגי קריסטלים. היא נותנת גוון לתחמוצות מתכת אחרות, לדוגמא, כדי לשבור את צבעו הקר של הקןבלט אפשר להוסיף לו קצת ברזל.

נחושת – בשריפת חמצן הנחושת ירוקה ובשריפת רדוקציה היא משנה צבעה לאדום  ורוד. סיליקון קרביד באחוזים מסויימים יכול להפוך את צבעה לאדום גם בשריפת חשמל. לתחמוצת הנחושת יש יכולת להוריד את נק' ההיתוך של הזיגוג ולהגביר א נזילותו. מספיקים 2-4% ממנה בכדי לתת לזיגוג צבע. מעל 5% תיווצר מעל הזיגוג שכבה מתכתית שחורה. מעל 1250 מעלות צלסיוס הנחושת מתנדפת ויכולה להקרין על כלים קרובים.

ביחד עם מתיכים מסויימים תיתן הנחושת צבע טורקיז. בריום ובדיל יחד יגרמו לה לפתח צבע תכלכל.

בדיל – תחמוצת יציבה, יקרה יחסית. נותנת לזיגוגים אופי אטום. לזיגוג בטמפ' גבוה מוסיפים 5-10% לקבלת אטימות ולובן. מסייע ליציבות הזיגוג ומונע נזילות, מייצב צבעים, אינו פוגע בברק הזיגוג ומסיף לו גמישות. כשהבדיל נמצא בזיגוג עם כמות כבוה של גיר ונוכחות מזערית של כרום צבעו נהיה ורוד.

ניקל – כמו הכרום תחמוצת הניקל לא נמסה בזיגוגים. הצבעים שמתקבלים ממנה אינם יציבים לכן לא משתמשים בה הרבה. לאבץ יש השפעה חזקה על הניקל. כשהאבץ מגיע ל-20% הם יתנו יחד חום, סגול וכחול. תחמוצת הניקל בתוספת טיטן וצינק תתן גוונים ירוקים בטמפרטורות גבוהות.

מתכות אלקאליות – אשלגן, נתרן, ליתיום

מתכת אלקלית עפרורית – מגנזיום, סידן, סטורנציום ובריום

ראה טבלה מחזורית: https://ptable.com/?lang=he#%D7%9E%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D