גלזורה אדום חזק

מאפיינים: חצי אטומה, מבריקה, יציבה. 

צבע -  אדום חזק, הצבע נקע לפי הסטיין שמוכנס לזיגוג.

סיבות לאופי הזיגוג: יש כמות גדולה של בולקליי במתכון ולכן התקבל זיגוג אטום ויציב. 15% של דולומיט כמתיך משני נותן לזיגוג אופי משי נעים למגע עם ברק עדין. מי שמשפיע על הצבע הוא הסטיין האדום, צובען שהופק במעבדה, שעמיד בפני השפעות של מתיכים משניים  שמספק לנו צבע יציב וחזק. 3% הברזל נותנים לצבע מעט חום ועומק ו'שוברים' את הפלקטיות של הצבע.

טמפרטורת שריפה 1220 מעלות צלסיוס, שריפת אוקסידציה.

מתכון לטסט של 100 גרם:

פריטה אלקאלית 3110 או 2120 - 28 ג'

גיר- 4 ג'

דולומיט - 15 ג'

ליתיום - 5 ג'.

בולקליי - 18 ג'

קוורץ - 30 ג'

סטיין אדום - 10 ג'

ברזל - 3 ג'

* מזכירה שכל גלזורה יוצאת אחרת לכל קרמיקאי. כך שתמיד כדי להכין טסט של 100 גרם מגלזורה שמוצאת חן בעיניכן ולשרוף אותו אצלכן בתנור. ורק לאחר שראיתן את התוצר והוא יצא יפה לדעתכן, אז ורק אז להכין דלי של כמה ליטרים ממנה.

גלזורה אדום חום חלודה

 

*מתכון זהה לחלוטין לגלזורה אדום חום 1001, למעט תוספת בנטוניט, שמשפרת את התרחיף של התרכובת ופחות משפיעה על אופי הזיגוג

מאפיינים: אטומה, מבריקה, יציבה, זיגוג אפקטים.

 צבע - אדום חום חלודה הוא תיאור מדוייק, צבע ברזל חום עם גבישים קטנים חומים ואדומים בתוכה. לא משנה את צבעה גם כשמיישמים אותה על חימרים שונים.

סיבות לאופי הזיגוג: שימו לב שהמתכון מאוד דומה גם לגלזורה אדום כתום והשוני העיקרי הוא כמות הברזל שגדלה ב2% והוספת פריטה לתרכובת. ולכן התוצאה הויזואלית מאוד דומה. 

כבר בתחילת הזיגוג אנחנו רואים כמות גדולה של פלדספר אשלגני שהוא מתיך ראשי שנותן לזיגוגים אופי מט. הקאולין נותן צמיגות טובה לזיגוג ולכן אין לו נטיה לנזילות. גם הטלק יכול לתת אופי מט לזיגוג. הליטיום והבון אש הם מתיכים חזקים, והבון אש גורם להופעת הבועיות הצבעוניות בתוך הזיגוג וכך מתקבלת גלזורת אפקטים שיש בה כמה מופעים שונים. לגוון האדמדם אחראי הברזל שנמצא בכמות של יותר מ-11%. תוספת הפירטה במתכון היא ככל הנראה כדי להגביר את הברק של הזיגוג.

טמפרטורת שריפה 1220 מעלות צלסיוס, שריפת אוקסידציה.

מתכון לטס של 100 גרם:

פלדפסר אשלגני - 47 גרם

טלק - 17 גרם

קוורץ - 12 גרם

קאולין - 4 גרם

ליטיום - 4 גרם

ברזל אדום - 14 גרם

בון אש - 15 גרם

פריטה 3134 - 10 גרם

* מזכירה שכל גלזורה יוצאת אחרת לכל קרמיקאי. כך שתמיד כדי להכין טסט של 100 גרם מגלזורה שמוצאת חן בעיניכן ולשרוף אותו אצלכן בתנור. ורק לאחר שראיתן את התוצר והוא יצא יפה לדעתכן, אז ורק אז להכין דלי של כמה ליטרים ממנה.

 מקרא תמונה:

P - פורצלן

SM - חימר לבן

GG - חימר אפור

OX - אוקסידציה

R - רדוקציה

משולש+10 - טמפ' שריפה 1300 מעלות צלסיוס

משולש+6 - טמפ' שריפה 1220 מעלות צלסיוס

גלזורה אדום חום 1001

 

מאפיינים: אטומה, מבריקה, יציבה, זיגוג אפקטים.

צבע -  אדום ברזל עם כתמים חומים ואדומים, מזכירה ברזל חלוד.

סיבות לאופי הזיגוג: שימו לב שהמתכון מאוד דומה לגלזורה אדום כתום והשוני העיקרי הוא כמות הברזל שגדלה ב2% והוספת פריטה לתרכובת. ולכן התוצאה הויזואלית מאוד דומה. 

כבר בתחילת הזיגוג אנחנו רואים כמות גדולה של פלדספר אשלגני שהוא מתיך ראשי שנותן לזיגוגים אופי מט. הבנטוניט והקאולין נותנים צמיגות טובה לזיגוג ולכן אין לו נטיה לנזילות. גם הטלק יכול לתת אופי מט לזיגוג. הליטיום והבון אש הם מתיכים חזקים, והבון אש גורם להופעת הבועיות הצבעוניות בתוך הזיגוג וכך מתקבלת גלזורת אפקטים שיש בה כמה מופעים שונים. לגוון האדמדם אחראי הברזל שנמצא בכמות של יותר מ-11%. תוספת הפירטה במתכון היא ככל הנראה כדי להגביר את הברק של הזיגוג.

טמפרטורת שריפה 1220 מעלות צלסיוס, שריפת אוקסידציה.

מתכון לטסט של 100 גרם:

פלדפסר אשלגני - 47 גרם

טלק - 17 גרם

קוורץ - 12 גרם

קאולין - 4 גרם

בנטוניט - 2 גרם

ליטיום - 4 גרם

ברזל אדום - 14 גרם

בון אש - 15 גרם

פריטה 3134 - 10 גרם

* מזכירה שכל גלזורה יוצאת אחרת לכל קרמיקאי. כך שתמיד כדי להכין טסט של 100 גרם מגלזורה שמוצאת חן בעיניכן ולשרוף אותו אצלכן בתנור. ורק לאחר שראיתן את התוצר והוא יצא יפה לדעתכן, אז ורק אז להכין דלי של כמה ליטרים ממנה.

 מקרא תמונה:

P - פורצלן

SM - חימר לבן

GG - חימר אפור

OX - אוקסידציה

R - רדוקציה

משולש+10 - טמפ' שריפה 1300 מעלות צלסיוס

משולש+6 - טמפ' שריפה 1220 מעלות צלסיוס

גלזורה אדום כתום

מאפיינים: גלזורה אטומה, מבריקה, יציבה, זיגוג אפקטים

צבע -  חום אדום כתום. מעין חום עם ניצונוצים אדומים, מזכירה קצת ברזל חלוד. כשהיא עבה היא נהיית יותר בהירה.

 חימרים בצבעים שונים לא משפיעים על צבעו הסופי של הזיגוג. 

סיבות לאופי הזיגוג: כבר בתחילת הזיגוג אנחנו רואים כמות גדולה של פלדספר אשלגני שהוא מתיך ראשי שנותן לזיגוגים אופי מט. הבנטוניט והקאולין נותנים צמיגות טובה לזיגוג ולכן אין לו נטיה לנזילות. גם הטלק יכול לתת אופי מט לזיגוג. הליטיום והבון אש הם מתיכים חזקים, והבון אש גורם להופעת הבועיות הצבעוניות בתוך הזיגוג וכך מתקבלת גלזורת אפקטים שיש בה כמה מופעים שונים. לגוון האדמדם אחראי הברזל שנמצא בכמות של יותר מ-11%.

טמפרטורת שריפה 1220 מעלות צלסיוס, שריפת אוקסידציה.

 מתכון לטסט של 100 גרם:

פלדפסר אשלגני -46.7 גרם

טלק - 16.9 גרם

קוורץ - 11.4 גרם

קאולין - 4 גרם

בנטוניט - 2 גרם

ליטיום - 4 גרם

בון אש - 15 גרם

ברזל אדום - 11.5 גרם

לכמות של קילו גלזורה הכפילו את הכמויות פי 10.

* מזכירה שכל גלזורה יוצאת אחרת לכל קרמיקאי. כך שתמיד כדי להכין טסט של 100 גרם מגלזורה שמוצאת חן בעיניכן ולשרוף אותו אצלכן בתנור. ורק לאחר שראיתן את התוצר והוא יצא יפה לדעתכן, אז ורק אז להכין דלי של כמה ליטרים ממנה.

 מקרא תמונה:

P - פורצלן

SM - חימר לבן

GG - חימר אפור

OX - אוקסידציה

R - רדוקציה

משולש+10 - טמפ' שריפה 1300 מעלות צלסיוס

משולש+6 - טמפ' שריפה 1220 מעלות צלסיוס

קצת טכנולוגיה בסיסית חלק 3

זה החלק האחרון של המידע על גלזורות בינתיים. והוא מדבר על התחמוצות. הדברים האלה שנותנים לזיגוג את הצבע שלו. התחמוצות בדרך כלל לא מחושבות בסך החומרים שמגיעם ל100% שמרכיב את הזיגוג, ואם תפשיטו את הזיגוג מהן הוא עדין יפעל גגלזורה אך היא תהיה שקופה או לבנונית בלבד. הצבע שיתנו התחמוצות לזיגוג הוא כתוצאה מההשפעה של המתיכים המשניים עליהן.

 תחמוצות (יסוד שהתחבר לחמצן) נותנות צבע לזיגוג ומשפיעות על נק' ההתכה שלו – זה ממש בקצרה, רק כדי שתבינו שיש להן השפעה על הזיגוג מעבר לשינוי הצבע שלו. כך שאם אני רוצה שהגלזורה הכחולה שלי תהיה חומה, אז בתאוריה נחליף בין הקובלט לברזל, אבל במציאות יכול להיות שהברזל יוריד את נק' ההתכה של זיגוג ויגביר את הברק שלו.

גודל גרגיר התחמוצת גם הוא בעל השפעה על צבע הזיגוג. גרגירים גדולים יתנו אפקט מנוקד.

כדי למנוע את ההשפעה של הצובענים על הזיגוג משתמשים בפיגמנטים/סטיינים שם חומרים צובעים שהוכנו במעבדה ומכילים חומרים המנטרלים את ההשפעות המזיקות של כל תחמוצות המתכת.

רוטיל – חומר טיבעי המכיל תחמוצת טיטן ועם שאריות ברזל.

אילמניט - גם הוא מינרל המורכב מברזל ותחמוצת הטיטניום. משתמשים בו לעיתים כדי לקבל אפקט של נקודות בגלזורה.

קובלט – תחמוצת הקובלט היא בעלת כוח הצביעה החזק מבין כלל התחמוצות. מספיק פחות מ1% ממנה כדי לתת לזיגוג צבע כחול, ובדרך כלל לא שמים בגלזורה יותר מ2% ממנה. הקובלט נותן גוונים כחולים, וכדי לשבור את הקור שלו נוהגים להוסיף לו מעט ברזל. בתרכובות עם בור (בורקס על כל נגזרותיו), מגנזיום (ובכלל זה גם טלק ודולומיט ) וקוורץ הקובלט נותן גוון סגול. גיר ייתן לקובלט גוון של כחול חם. כדי לקבל גוון שחור אפשר להוסיף לקובלט כרום ומנגן או ברזל.  הקובלט הוא מתיך חזק מאוד.

כרום – הכרום ניתך בטמפ' מאוד גבוהה 1990 מעלות צלסיוס. לכרום יש תכונה לאטום את פני הזיגג. בטמפ' גבוה יש לכרום נטיה להתאדות ולהקרין על כלים קרובים. במגע עם אבץ/צינק הכרום הופך מירוק לחום. ללא אבץ הוא נותן לזיגוג צבע ירוק קר וחזק. כמות זעירה של כרום עד 0.5% בתוספת בדיל תיתן גוון ורוד. עם כרום, קובלט ונחושת, או ברזל מקבלים שחור. משתמשים בתחמוצת הכרום באחוזים של 1% עד 4% כדי לצבוע את הזיגוג.  

מנגן – מנגן הוא בעל יכולת צביעה חלשה וצריך להשתמש באחוזים די גבוהים ממנו 5-10% כדי לצבוע את הזיגוג. הוא מוריד את נק' ההיתוך של הזיגוג ומגביר את נזילותו. בזגוגי אלקלי המנגן נוטה לחום ורדרד בהיר או חום סגלגל. הסגול מתגבר עם תוספת אבץ, סידן, או צורן ובדיל. המנגן יציב בטמפ' גבוהות ושומר על הצבעים. כשטחינתו אינה דקה הוא יוצר בזיגוגים נקודות חומות. אפשר גם לנקד איתו חומר ככה. מנגן בתוספת כרום וברזל ייתן צבע שחור.

ברזל – תחמוצת שתיתן צבע חום בשריפת אוקסידציה ובאחוזים גדולים 11-13% תיתן אף גוון אדמדם. בשריפת רדוקציה תשנה את צבעה לירוק כשהיא נוכחת בכמות קטנה ובכמות גדולה צבעה ייהפך לחום שחור. בחרסיות מלוכלכות יש ברזל (בנטוניט וחרסיות אדומות). עד 7% היא לא משפיעה כל כך על הזיגוג כמתיך, אך מעל כמות זו השפעתה נהית חזקה. בזיגוגים אלקליים גוון החום שיתקבל יהיה קר. בריום הופף אותו לחום אדמדם. בהשפעת גיר הופך לחום ירקרק.

היא מוסיפה גוונים יפים לזיגוגי קריסטלים. היא נותנת גוון לתחמוצות מתכת אחרות, לדוגמא, כדי לשבור את צבעו הקר של הקןבלט אפשר להוסיף לו קצת ברזל.

נחושת – בשריפת חמצן הנחושת ירוקה ובשריפת רדוקציה היא משנה צבעה לאדום  ורוד. סיליקון קרביד באחוזים מסויימים יכול להפוך את צבעה לאדום גם בשריפת חשמל. לתחמוצת הנחושת יש יכולת להוריד את נק' ההיתוך של הזיגוג ולהגביר א נזילותו. מספיקים 2-4% ממנה בכדי לתת לזיגוג צבע. מעל 5% תיווצר מעל הזיגוג שכבה מתכתית שחורה. מעל 1250 מעלות צלסיוס הנחושת מתנדפת ויכולה להקרין על כלים קרובים.

ביחד עם מתיכים מסויימים תיתן הנחושת צבע טורקיז. בריום ובדיל יחד יגרמו לה לפתח צבע תכלכל.

בדיל – תחמוצת יציבה, יקרה יחסית. נותנת לזיגוגים אופי אטום. לזיגוג בטמפ' גבוה מוסיפים 5-10% לקבלת אטימות ולובן. מסייע ליציבות הזיגוג ומונע נזילות, מייצב צבעים, אינו פוגע בברק הזיגוג ומסיף לו גמישות. כשהבדיל נמצא בזיגוג עם כמות כבוה של גיר ונוכחות מזערית של כרום צבעו נהיה ורוד.

ניקל – כמו הכרום תחמוצת הניקל לא נמסה בזיגוגים. הצבעים שמתקבלים ממנה אינם יציבים לכן לא משתמשים בה הרבה. לאבץ יש השפעה חזקה על הניקל. כשהאבץ מגיע ל-20% הם יתנו יחד חום, סגול וכחול. תחמוצת הניקל בתוספת טיטן וצינק תתן גוונים ירוקים בטמפרטורות גבוהות.

מתכות אלקאליות – אשלגן, נתרן, ליתיום

מתכת אלקלית עפרורית – מגנזיום, סידן, סטורנציום ובריום

ראה טבלה מחזורית: https://ptable.com/?lang=he#%D7%9E%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D

קצת טכנולוגיה בסיסית חלק 2

 

אז בפוסט הקודם הסברתי לכן מה התפקיד של כל אחד ממרכיבי הזיגוג ועכשיו נרד לפרטי הפרטים שלהם. מיהם ואיך הם משפיעים באופן אישי על אופי הגלזורה.

קוורץ – סיליקה/מייצר זכוכית, נמצא כמעט בכל זיגוג. לא משפיע על הצבע של תחמוצות המתכת.

מתיכים ראשיים- כל המתיכים הראשוניים נמצאים בפלדספר. פלדספר הוא תערובת של מספר חומרים.

פלדספר אשלגני (פוטש פלדספר) - טמפ' התכה גבוה, ⁰С1250-1320. נותן לזיגוג אופי מט בכמות גבוה. מתיך אלקאלי. מיועד לשימוש בעיקר לזיגוגים לטמפרטורה גבוה.

פלדספר נתרני (סודה פלדספר) – טמפ' התכה בינונית, 1180-1250⁰С. מתיך אלקאלי, חזק. משתמשים בו לזיגוגים לטמפרטורה בינונית וגבוה.  

נפלין סייאנט (פלדספר) - מכיל שני מתיכים בתוכו, נתרן ואשלגן, כאשר האשלגן נוכח באחוז גבוה יותר.

קורניש סטון (פלדספר) – נקרא גם קורוול סטון, מכיל שני מתיכים בתוכו, נתרן ואשלגן, כאשר הנתרן נמצא באחוז גבוה יותר.

ספודומן  - פלדספר שיש בו ליטיום כמתיך.

פטלייט - פלדספר שמשתמשים בו כמתיך.

 לפידוליט – פלדספר בעל נקודת היתוך נמוכה משאר הפלדספרים. יותר צבעים יפים וקורנים.

קלציום סידן – תחמוצת שנמסה במים ולכן משתמשים בזיגוגים בנגזרת הקרבונט שלה שהיא – גיר. השפעת הסידן על צבעים מוגבלת . באחוזים גבוהים מעל 20% נותן אפקט של מט.

ליטיום קרבונט – מתיך מאוד חזק (ומאוד יקר), עוזר ליצירת טורקיז, מתיך אלקאלי

שלושה פלדספרים שליתיום נמצא בתוכם הם:

·        ספודומון

·        פטלייט

·        לפידוליט

מתיכים משניים –

מגנזיום קרבונט -  מקדם התפשטות נמוך, או שיותר נכון לומר שהוא בעל מקדם התכווצות גבוה.

כשמוסיפים אותו לזיגוג בכמות נמוכה הוא מוסיף לו איכות של פני שטח חלקים, לא מבריקים , עמומים ונעימים למגע – אופי משני. כמות של 5% מספיקה כדי ליצור אפקט של לבנוניות ומט.

ככל שיש יותר מגנזיום בזיגוג הוא יותר מתכווץ, זיגוג עם יותר מ- 30% מגנזיום מקבל פני שטח 'מצורעים'. זיגוג עם 5% מגנזיום מקבל פני שטח נעימים ועמומים.

השפעתו על תחמוצות – הופך קובלט לסגול.

טלק – מכיל בתוכו מגנזיום, ולכן במגע עם קובלט נקבל גוונים סגולים. טלק מכל בתוכו גם סידן והמועיל להתכה.

דולומיט - מכיל בתוכו מגנזיום וסידן, ולכן במגע עם קובלט נקבל גוונים סגולים. ללא תחמוצות מתכת נותן לזיגוג אופי משיי, חלק ונעים למגע. יוצר צבעים יפים עם תחמוצת הקובלט ותחמוצת הניקל.

בריום קרבונט – נותן לנו פני שטח של מט-משי – מאוד נעימים למגע. אבל רק עד 15% מתוך התרכובת. כי בכמות מעל 20% בריום לא מתחבר היטב לשאר החומרים בזיגוג (אפילו אחרי השריפה).
כך נוצר מצב בו חלקיקי בריום שנשארים במצב חופשי פגיעים לחומצה ויוצרים זיגוג חלש שיכול להתפרק במגע עם חומרים חומציים. כך שכל זיגוג שיש בו מעל 20% בריום אינו מתאים לשימוש על כלי אוכל!.    בריום גורם לתחמוצת הנחושת לתת גווני טורקיז יפים.

בורקס – עשוי מ- בורט+נתרן+מים. עבור מי שמזגג זיגוגים עד ⁰С1100 (כלומר זיגוגים לטמפ' נמוכה) הוא המרכיב העיקרי. הוא מתיך מצויין כי מקדם ההתכווצות שלו אפסי או שלילי, כלומר, הוא מונע היווצרות סדקים ביגוג.

את הבורקס צריך להמיס במים רותחים כדי שיתערבב טוב בזיגוג ולפעמים בחורף הוא מתגבש חזרה לגבישים, שאומנם הם מאוד יפים אבל צריך להמיס אותם שוב כדי שיהיו חלק מתרכובת. קיצר, לא המתיך האהוב עלי בגלל זה, כי כל כך נחמד להגיע לדלי גלזורה אחרי תק' שלא השתמש בו ולגלות שכל הבורקס הפך לגביש קשה בתחתית ואת צריכה לשבור אותו, להמיס אותו ולסנן הכל שוב.

בורקס מסיס במים ולכן יצרו פריטה בורקס.  הפריטה די דומה לבורקס מבחינה כימית אבל יש לה תכונה פיזית שהיא מדללת את הזיגוג. יש שני סוגי פריטה בורט 3134 ו-3124, יש פריטה בורקס 6004. פריטה היא תוצר שהוכן במעבדה ואינה מחצב טבעי שהוצא מהאדמה.

פריטות נפוצות בארץ בשנים הללו-

פריטה בורט 3134

 פריטה בורקס 6004

פריטה 3124

פריטה 3110

ויש גם פריטה בורקס טבעית – גרסטלי בורט.

גרסטלי בורט – מינרל טיבעי שיש בו גם סידן וגם תחמוצת הבור. הוא אינו מסיס וקל להשתמש בו. החומר המתיך בו מאוד חזק ולכן כדי לשים לב לכמויות שמשתמשים בו בזיגוג.

השפעת הבורקס על גווני התחמוצות היא – עם הנחושת הוא ייתן גוון טורקיז, עם כרום יתקבל ירוק, עם מנגן צבע סגלגל, עם קובלט צבע כחול ועם ברזל צבע חום

קולמניט – (עשוי מ- בורט+סידן+מים) אינו מסיס במים, ולכן אפשר להשתמש בו בקלות כחומר גלם טבעי לעומת הבורקס.

סידן – תחמוצת הסידן נמסה במים. לכן היא מוכנסת לזיגוג על ידי הקרבונט שלה, שהוא גיר. השפעתו על צבעים בזיגוג מוגבלת , באחוזים גבוהים מעל 20% נותן אפקט מט. עוד חומרים שאנו מכניסות לזיגוג ויש בתוכם סידן הם:

·        גיר

·        וולסטוניט

·        דולומיט

·        בון אש – אפר עצמות – עשוי מעצמות שנשרפו , חוץ מתחמוצת הסידן מכיל בתוכו גם זרחן. עלול לגרום לרתיחה בזיגוג. משתמשים בו גם כאוטם. והזרחן שבו לפעמים יוצר בועיות אוויר צבעוניות בזיגוג

·        קולמניט - קלציום בורט.

גיר – מתיך מצויין, יש לו נק' התכה גבוה והוא מתיך מתון והטווח. אין לו השפעה על צבעי הזיגוג והוא לא משפיע על הצבעים שרוצים להוציא מהתחמוצות מתכת. ברגע שעולים בכמות הגיר מקבלים פני שטח אופי מט ומשי. שימו לב שבשל כך כמעט בכל הזיגוגים מטמפ' גבוה מ 1200⁰С  והלאה יש גיר^..

סטרונציום – תחליף יקר לגיר, משפיע על הזיגוג בדיוק כמו האחות התאומה המוצלחת של הגיר – עושה אותם דברים רק טוב יותר ויפה יותר. הוא מוציא מהתחמוצות גוונים קורנים וזוהרים. אך כמות גדולה, 25% יכולה ליצור פני שטח מחוספסים ולא נעימים למגע כתוצאה מיצירת קריסטלים.

אבץ / צינק  -  מתיך מצויין, יוצר זיגוג מבריק בכמויות של 5-15%. מעל 25% צינק פני השטח נהיים מחוספסים ובגוון מט. תחמוצת האבץ מקטינה את הסיכוי לסדקים בזיגוג וגורמת לו להיות עמיד יותר למתחים מכניים וטרמים בתנור. משפיע על תחמוצות המתכות בכך שהוא עוזר לצבעים להיות חזקים, מבריקים ובעלי אופי מיוחד (מעניין מה זה אומר) משמש כאחד החומרים שבעזרתם אפשר ליצור זיגוג קריסטלים.

מוציא מתחמוצות המתכת גוונים כחולים וירוקים יפים. אבל לא עובד יפה עם כרום. כשצינק נוגע בכרום אז הכרום הופך מירוק לחום קקי.  שימו לב שם צבעתן באנגוב שחור והנחתן מעל זיגוג שקוף ולאחר השריפה האנגוב הפך לחום, אז באנגוב כנראה יש כרום ובזיגוג יש צינק. אמרו לי פעם שסטיינים לא עובדים טוב עם צינק כי הוא 'לוקח' חלק מהכוח צביעה שלהם.

לזיגוגים שלא התפתחו יפה אפשר להוסיף 5% צינק.

צינק + קוורץ + טיטניום  = קריסטלים בתוך הזיגוג.

אפר סודה – סודה אש – משתמשים בו מעט. משמש ליצירת זיגוגים מבריקים. הנתרן שבו מגביר את נזילות הזיגוג.

אוטמים

טיטן/טיטניום- משתמשים בתחמוצת הטיטן כדי לתת לזיגוג אופי מט. אם בזיגוג יוכנסו תחמוצת אבץ וברזל בתוספת לטיטן יווצרו קריסטלים גדולים. לשם כך משתמשים ברוטיל, שהוא חומר טיבעי המכיל תחמוצת טיטן ועם שאריות ברזל. הטיטן עצמו נותן צבע קרם צהבהב. מוסיף יציבות בפני חומצות ובפני שוקים טרמיים.

צירקון/אולטרקס – דומה לבדיל בכך שהוא חסין אש (נק' התכה 2700 מעלות צלסיוס), גורם לזיגוג להפוך לאטום. אם רוצים שהברק של הזיגוג לא יפגע כדי לשלב אותו עם סידן ומגנזיום. מקנה לזיגוג גמישות ומונע סדקים. צריך להשתמש בכ7-12% כדי להלבין ולאטום את הזיגוג. צירקון הוא תחליף הזול לבדיל כשרוצים לקבל גלזורה לבנה.

חרסיות-

מייצבות את הזיגוג בכך שהן משפיעות על הצמיגות שלו.

צמיגות = שהזיגוג ניתך ומגיע לשיא הטמפרטורה הוא נשאר צמוד לכלי ולא מטפטף למטה.

בנוסף החרסיות גם משפיעות על אופי הזיגוג, כמות גבוה של חרסיות בזיגוג תוביל לזיגוג אטום שקרני האור לא חודרות דרכו.

אם שמים יותר מדי חרסיות בתוך זיגוג הוא לא יתבשל, משום שהחרסיות צפות בתוך הזיגוג ואין להן מסביב מספיק קשרים כימיים להיקשר אליהם. המופע כתוצאה מכך הוא : זיגוג מט, לבנוני, שיש בתוכו עננים לבנים.

לחרסיות יש צבעים שונים והן גם משפיעות על גוון הזיגוג.

יש חרסית ראשונית וחרסיות משניות. חרסיות משניות הן פחות נקיות מחרסית ראשונית, מלוכלכות מעט מצובענים ויותר פלסטיות.

אלומינה – נק' התכה ⁰С2040. אינה נמסה במים. כמעט ולא משתמשים בה בצורתה הטהורה בזיגוגים. בדרך כלל היא מוכנסת לזיגוג על ידי קאולין. ככל שתכולתה בזיגוג עולה הוא יהיה בעל אופי מט. משפיע על צבע הזיגוג בכך שהיא מחזירה לקובלט את צבעו הכחול. ללא אלומינה הקובלט מסוגל לתת ורוד וסגול.

קאולין – חרסית ראשונית (מכילה 56% אלומינה), נקייה מתחמוצות מתכת ולכן לבנה.

בולקליי – חרסית משנית, מכילה פחות אלומינה מקאולין. נראית אפורה לפני שריפה ולאחריה הופכת ללבנה.

בנטוניט – חרסית משנית, מאוד מלוכלכת, יש בה הרבה ברזל. בבנטוניט משתמשים בכמויות קטנות (1-2%) כגורם לתרחיף. תכונה שאנו מעוניינים בה בזיגוג. יותר מדי בנטוניט מעכיר את הזיגוג.

תרחיף הוא מצב בו חומרי התרכובת אינם שוקעים אלא ממשיכים לרחף בתוך הזיגוג. אנחנו מעוניינות בכך כדי שתרכובת הזיגוג לא תשקע כמו אבן בתוך הדלי בין הפעמים שנשמש בה וכך יהיה קל לערבב אותה ולזגג את הכלי באופן אחיד.

חרסיות אדומות - חרסיות משניות ש'מלוכלכות' בהרבה ברזל – מוצא, שוקולד ו-GRT.

קצת טכנולוגיה בסיסית חלק 1

 

בואו נעשה סדר, מי זה מי ואיך הם משפיעים בחברה. אתן ממש לא מחויבות לקרוא את הבונוסים האלה של המידע הטכנולוגי ואתן יכולות לרוץ ישר למתכונים. אני מודה שמה שקורה כאן הוא מה שהופך את הגלזורות לדבר כזה מעניין בעיני.

בחרתי לחלק את הפוסט הזה לכמה מקטעים כדי להקל אליכן לעכל אותו.

אז כדי ליצור גלזורה אנחנו צריכים לחבר בין מתיכים + אלומינה + סיליקה, ביחסים שונים בהתאם לטמפרטורת ההתכה שנרצה שתהיה לזיגוג שלנו. לכל אלה נוסיף גם תחמוצות או סטיינים כדי לקבל גלזורה צבעונית

 סילקה = זכוכית. מאוד חשובה בזיגוג, אנו זקוקות לה כדי שתיווצר זכוכית, במיוחד בטמפרטורות הגבוהות.

אלומינה = מייצב את הזיגוג.

מתיך = אחראי על השפעה על טמפרטורת ההתכה של הזיגוג.

*נק' קרדיט - כל המידע שאני מוסרת פה הוא בזכות : אילן בק, אלישבע רבין, יהודה קורן, אתי גורן, שולה וולק וספרות מקצועית ואינטרנט. אל תסתמכו רק עלי, לכו ותלמדו מעוד מקורות!! ברצינות.

דברים נוספים שכדאי לשים לב אליהם בזיגוג

נקודה אוטקטית -  לכל חומר יש נק' התכה שונה, המפגש בין שתי (או יותר) נק' התכה של חומרים שונים (כי לאותו חומר תהיה אותה נק' התכה) נקרא נק' אוטקטית. כדי להוריד את טמפרטורת של נק' ההתכה (כאשר נרצה לשנות את טמפרטורת הזיגוג) נוסיף לו מתיכים משניים.

אז זה הסבר קצר על מרכיבי הזיגוג לפי ה'סיווג' או ה'קטלוג' שאנחנו נותנות להם:

יוצרי זכוכית – שהם הבסיס לזיגוג. הסיליקה או הקוורץ. יוצר מבנה זכוכיתי יציב ומתרכב עם רוב החומרים הקרמיים (ניתכת בטמפרטורה 1710⁰С֠֠) .

מתיכים – חומרים שניתכים בטמפרטורה נמוכה או חומרים שמורידים את טמפרטורת ההיתוך של הזיגוג. הם המשפיעים העיקריים על אופי הזיגוג והצבעוניות שלו. מבדילים בין שתי קבוצות של מתיכים – ראשיים ומשניים.

מתיכים ראשיים – חומרים שניתכים בטמפרטורה נמוכה. נתרן, אשלגן, ליתיום, עופרת (כן, אנחנו כבר לא הדור שמשתמש בעופרת, כי הדור לפנינו הבין שזו מתכת ממש רעילה. אבל פעם השתמשו בה כי היא נתנה צבעים ממש יפים). הם ניתכים ויוצרים זכוכית חלשה. בעלי עמידות כימית נמוכה (נמסים בחומצות ובסיסים חזקים). בעלי מקדם התפשטות תרמי גבוה (באדיבות ויקיפדיה = 'התפשטות תרמית היא הנטייה של החומר לשינוי הנפח כתגובה לשינוי טמפרטורה'). למתיכים ראשיים יש חוזק מכני נמוך (כלומר הזכוכית שהם יוצרים מאוד רגישה ללחצים פיסיים, לדוגמא כשאתן מעבירות סכין על כלי הזיגוג עלול להישבר אם הוא הוכן רק ממתיכים ראשיים).

מתיכים משניים -  חומרים שבעצמם לא ניתכים בטמפרטורות נמוכות אך מורידים את טמפרטורת ההיתוך של הזיגוג, דוגמת – גיר, מגנזיום, צינק (הנקרא גם אבץ) ובריום. בעלי מקדם התפשטות תרמי נמוך, מגבירים את העמידות הכימית והחוזק המכני של הזיגוג. משפיעים על האופי והצבעוניות של הזיגוג.

חומר חסין אש – חומר בעל נקודת התכה מאוד גבוה, האלומינה. היא ניתכת בטמפרטורה ⁰С 2050 . מגבירה את הצמיגות של הזיגוג ובכך מקטינה את נזילותו. מגבירה את החוזר המכני והעמידות הכימית של הזיגוג. ומשפיעה על הצבעוניות של הזיגוג (לרוב לכיוון הגוונים הפסטלים).

יש לנו הרבה חומרים, ולכל אחד מהם תפקיד והשפעה על התרכובת. אם תלמדו להכיר אותם אז תוכלו לנחש את אופי הזיגוג לפי קריאת המתכון שלו .

גלזורה זהב

 

מאפיינים - אטומה, לא מבריקה, מגע אבני,  גלזורה מתקצרת.

צבע שחור מט מתכת,

אני לא יודעת מדוע הגלזורה מתקצרת, אולי בשל כמות החרסית הגבוה. אפשר לנסות לעשות ניסיונות ולהעלות את כמות הפריטה ואת כמות המנגן.

הגלזורה קצת מזכירה לי במאפיינים שלה זיגוגים עם סיליקון קרביד שרותחים. בכל מקרה היא בעלת טקסטורה מעניינת ושווה לזכור אותה.

 טמפרטורת שריפה 1220 מעלות צלסיוס, שריפת חשמל 

מתכון לטסט של 100 גרם:

בולקליי - 5 ג'

קוורץ - 5 ג'

חרסית שוקולד - 60 ג'

פריטה 3134 - 10 ג'

מנגן אוקסיד - 5 ג'

נחושת קרבונט - 5 ג'

קובלט קרבונט - 5 ג'

* מזכירה שכל גלזורה יוצאת אחרת לכל קרמיקאי. כך שתמיד כדי להכין טסט של 100 גרם מגלזורה שמוצאת חן בעיניכן ולשרוף אותו אצלכן בתנור. ורק לאחר שראיתן את התוצר והוא יצא יפה לדעתכן, אז ורק אז להכין דלי של כמה ליטרים ממנה.

                                                                        מקרא תמונה:

P - פורצלן

SM - חימר לבן

GG - חימר אפור

OX - אוקסידציה

R - רדוקציה

משולש+10 - טמפ' שריפה 1300 מעלות צלסיוס

משולש+6 - טמפ' שריפה 1220 מעלות צלסיוס