מאפיינים - אטומה כשהיא עבה, מבריקה, יציבה
צבע - כחול קר, עם קריסטלים קטנים בתוכה בצבע סגלגל כסוף
סיבה - אז ככה, מי החומרים בזיגוג: אחד מהם הוא קוורץ, אנחנו בדרך כלל נמצא אותו בכל זיגוג בכמות של 15-20% והוא כאן כדי ליצור זכוכית, חוץ מזה אין לו השפעה על הצובענים.
החומר השני הוא פלדספר אשלגני, לרוב כשהוא בכמות גבוה לזיגוג יהיה אופי מט אך כאן זה לא קרה, כנראה בשל החיבור שלו למתיכים האחרים.
השלישי, צינק - שהוא מתיך מצויין, יוצר זיגוג מבריק בכמויות של 5-15%. הוא גם מקטין את הסיכוי לסדקים בזיגוג וגורם לו להיות עמיד יותר למתחים מכניים וטרמים בתנור.
הרביעי, קאולין , חרסית ראשונית (מכילה 56% אלומינה), נקייה מתחמוצות מתכת ולכן לבנה. בכמות זו (5%) היא נמצאת בזיגוג כדי לתת לו צמיגות כדי שלא ינזל. בנוסף הוא משפיע על צבע הזיגוג בכך שהוא מחזיר לקובלט את צבעו הכחול. ללא אלומינה הקובלט מסוגל לתת ורוד וסגול.
חמישי, אחרון אך חביב, וולסטוניט, שמכיל סידן וקוורץ. בכמות גדולה כמו פה חלק מהחלקיקים שלו ירחפו בחופשיות בתוך זיגוג והם אלה שיוצרים את הקריסטלים הקטנים.
הקובלט והנחושת נוסף על היותם צובענים הם גם מתיכים חזקים וכנראה בגלל זה קיבלנו זיגוג מבריק ולא מט.
מתכון לטסט של 100 גרם:
פלדספר אשלגני-50 ג'
קוורץ-20 ג'
צינק-5 ג'
וולסטוניט-40 ג'
קאולין-5 ג'
נחושת אוקסיד- 2-3 ג'
קובלט אוקסיד-1 ג'
להכנת קילו גלזורה יש להכפיל כל חומר פי 10.
הגלזורה נבדקה לשריפת חשמל בטמפרטורת 1220 מעלות צלסיוס.
* מזכירה שכל גלזורה יוצאת אחרת לכל קרמיקאי. כך שתמיד כדי להכין טסט של 100 גרם מגלזורה שמוצאת חן בעיניכן ולשרוף אותו אצלכן בתנור. ורק לאחר שראיתן את התוצר והוא יצא יפה לדעתכן, אז ורק אז להכין דלי של כמה ליטרים ממנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה